פסק-דין בתיק ע"פ 6171/11

השופט ס' ג'ובראן:

1.        לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 3.8.2011 (ת"פ 3771-04-10).

2.        המערערת הורשעה - על-פי הודאתה - בעבירות לפי סעיפים 64א(א), 62(3) ביחד עם סעיף 39א (שתי עבירות); סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וכן עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

3.        לפי כתב האישום, ביום 31.10.2009, בשעת בוקר, נהגה המערערת ברכב מסוג מיצובישי ברחוב הירקון בתל-אביב, מכיוון דרום לצפון, בשעה שריכוז האלכוהול בדמה הינו 111 מיליגרם לכל 100 מיליליטר וכשהיא תחת השפעת סם מסוכן מסוג קנביס. המערערת לא שמה לב לדרך, עקפה מצד ימין רכב שנסע לפניה, והתנגשה עם דופן ימין של רכבה בדופן של משאית לפינוי אשפה שעמדה בנתיב הימני בכיוון נסיעתה. כתוצאה מפגיעת הרכב בו נהגה, הועף נהג המשאית באוויר ונחת על הכביש. המערערת נמלטה מן המקום וחצתה את הצומת הקרוב, למרות שהרמזור הורה "אדום" בכיוון נסיעתה. המערערת המשיכה בנסיעתה עד שנעצרה על-ידי עדי ראייה לתאונה בצומת הרחובות דרך נמיר ורוקח בתל-אביב. כתוצאה מנהיגתה, נחבל נהג המשאית לפינוי אשפה בראשו ובידיו ונזקק לטיפול רפואי ופינוי לבית חולים. בנוסף נגרם נזק למשאית ולרכבה שלה.

4.        הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודתה המערערת והורשעה במיוחס לה בכתב האישום המתוקן. המערערת הפקידה פיצוי לטובת המתלונן בסך של 50,000 ש"ח.

5.        תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש לבית משפט זה ביום 15.1.2012 בעניינה של המערערת, מתאר את נסיבותיה האישיות. מדובר בבחורה בת 30, המתגוררת בגפה ועובדת לפרנסתה כמזכירה רפואית ואחראית מרפאה במכון רפואי. עברה הפלילי נקי ומגיליון הרשעות התעבורה עולה, כי לחובתה שמונה הרשעות קודמות, ובהן נהיגה תחת השפעת אלכוהול מיום 20.6.2008, הרשעה שהובילה לפסילת רישיון הנהיגה שלה למשך שישה חודשים. קצינת המבחן ציינה את התרשמותה מאורח חייה הנורמטיביים של המערערת. המערערת מכירה בפסול בהתנהגותה ובפגם מוסרי שנפל בה. העבירה שביצעה זעזעה אותה וגרמה לה לעשות שינוי בחייה. המערערת סיימה 12 שנות לימוד, שירתה בצה"ל וטיילה בחו"ל לאחר השירות הצבאי. כיום, היא לומדת טכנאות רפואית. המערערת תיארה משבר בו שקעה בעקבות פרידה מבן-זוג, משבר שהוביל אותה לשימוש אינטנסיבי בסם מסוכן מסוג חשיש ובאלכוהול. תחושות אשמה מציפות אותה, היא מביעה חרטה עמוקה ואמפתיה לנפגע. להערכת אנשי המקצוע לרבות הפסיכולוג הקליני שבדק אותה, עונש מאסר בפועל עלול לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה ולהוביל אותה להתדרדרות נפשית רצינית. קצינת המבחן סבורה, כי התאונה הביאה את המערערת לזעזוע ולשינוי חיובי בחייה. היא הפסיקה את השימוש בסמים ובתרופות, חידשה את לימודיה האקדמאיים והחלה לגבש לעצמה זהות עצמאית בוגרת, המאפשרת לה לקחת אחריות על חייה ולתפקוד תקין ויצרני. שירות המבחן המליץ להטיל עליה עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בנוסף לצו מבחן למשך שנה, במסגרתו תמסור בדיקות שתן לאיתור סמים. במהלך תקופת צו המבחן, בכוונת שירות המבחן לבדוק את התאמתה להליך "צדק מאחה".

6.        על בסיס הרשעה זו, גזר בית המשפט המחוזי על המערערת את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא תעבור במשך שלוש שנים עבירה לפי סעיפים 62 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; 5 שנות פסילת רישיון נהיגה לכל סוגי הרכב מיום הפקדת רישיון הנהיגה; הופעל בחופף עונש פסילה על תנאי למשך 4 חודשים מתיק בית משפט שלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (29740/08) מיום 3.12.2008; שנתיים פסילת רישיון נהיגה על תנאי שלא תעבור במשך שלוש שנים עבירה לפי סעיפים 62 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וכן פיצוי למתלונן בסכום של 50,000 ש"ח. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על שורה של שיקולים הנוגעים לעניין העונש. בית המשפט עמד על הסכנה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ו/או סמים והשווה נהג כגון זה למי שנוטל סיכון ממשי וגבוה לפגוע בתמימים סביבו. עוד עמד בית המשפט על הסכנה של חציית הצומת בו הרמזור הורה "אדום" ועל כך שהמערערת נמלטה ממקום התאונה מבלי להגיש עזרה לאדם שנזקק לטיפול רפואי. מכאן עבר בית המשפט לבחינת נסיבותיה האישיות של המערערת וציין, כי ההרשעה שלה מיום 3.12.2008 בנהיגה תחת השפעת אלכוהול לא הותירה בה חותם ועונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדה לא היווה כל הרתעה עבורה. כשיקול לקולה התייחס בית המשפט להודאתה ונטילת האחריות בעקבות כך, העובדה שהביעה צער וחרטה, הפיצוי הכספי שהפקידה לטובת המתלונן, היותה צעירה בגילה ומנהלת אורח חיים תקין ובמיוחד הליך הטיפול והשיקום שעברה ורצונה לשוב לדרך הישר.

7.        על גזר-דין זה ערערה המערערת בפנינו. במסגרת הערעור, טוענת היא, כי הגם שהעונש שהושת עליה אינו חורג ממסגרת הסדר הטיעון עליו סיכומו באי כוח הצדדים, אולם מאחר ובית המשפט מצא לקבל את הרף המקסימאלי של הטווח המוסכם, לטעמה נשמרת לה זכותה לערער על חומרת העונש ולטעון כי לדעתה היה על הערכאה הדיונית דווקא לבחור ברף התחתון של טווח הענישה שהוצג בפניה.

           כן טוענת המערערת, כי יש ליתן משקל רב לנסיבותיה האישיות כפי שבאו לידי ביטוי על-ידי אמה, בתסקיר שירות המבחן ובדבריה של קצינת המבחן, הגב' שקמה ניצן-בירן, בבית המשפט.

           תסקיר שירות המבחן מפרט את מצבה הנפשי טרם התאונה ולאחר התאונה, השפעת התאונה על חייה, אישיותה הנורמטיבית ואת השיקום העצמי והטיפולי שעברה ועודנה עוברת והשפעתו על חייה. התסקיר אף מתייחס להשפעת הטיפול הפסיכיאטרי שהיא עוברת ולחוות הדעת של ד"ר לב-רן, לפיה קטיעת המהלך הטיפולי עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה ולהוביל להידרדרות נפשית משמעותית אצלה.

           עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן אולם לא נימק זאת. בית המשפט אף לא דן בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, במסגרתו עתרה המשיבה לעונש של מאסר בפועל לתקופה של שנה אחת ואילו הסנגוריה עתרה לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. לטענתה, הסדר הטיעון איפשר לבית המשפט המחוזי להימנע מהטלת עונש מאסר עליה, כחלק מהסדר הטיעון, אולם בית המשפט בחר ברף הענישה המקסימאלי. המשמעות, לטעמה, היא כי גם לדעת המשיבה ריצוי העונש בעבודות שירות הינו בבחינת ענישה ראויה בנסיבות המקרה.

           עוד טוענת המערערת, כי אין בכלא "נווה תרצה", שהוא הכלא היחיד לנשים בישראל, אגף אשר מיועד לנשים נורמטיביות לעילא כדוגמתה. יש בכלא הרבה אלימות מילולית, האינטראקציה בין האסירות הינה בעייתית וכשאין לאסירות סמים, הן נעשות אלימות ומשתמשות בכל מיני כלים לצרכי אלימות. בשל אלה, סבורה היא, כי שליחתה לכלא תהיה הרסנית כלפיה. לפיכך, לטענתה, יש לקבל את ערעורה ולהטיל עליה 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

           מנגד, המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, במעשי המערערת יש סטייה מאוד קיצונית מהתנהגותה הנורמטיבית ויש חומרה רבה במעשיה. לטענתה, קיים אינטרס ציבורי להחמיר בענישה כדי להרתיע מביצוע עבירות מסוג זה. המערערת נהגה כשהיא שיכורה וכשהיא תחת השפעת סמים. במצב זה נהגה היא ברשלנות, עקפה רכב מימין ופגעה במתלונן. בנוסף, היא נמלטה מהמקום כשהיא חוצה באור אדום ולא הגישה עזרה למתלונן. היא נעצרה במקום רק לאחר שעדי ראיה רדפו אחריה. את כל אלה ביצעה המערערת, כשתלוי ועומד נגדה עונש פסילה על תנאי ממקרה אחר, בו היא נהגה גם כן כשהיא תחת השפעת אלכוהול.

8.        לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את הצדדים והתלבטנו לא מעט, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות.

9.        הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה.

10.      המערערת נהגה ברכב בשעה שריכוז האלכוהול בדמה גבוה וכשהיא תחת השפעת סם מסוכן מסוג קנביס. היא עקפה מצד ימין רכב שנסע לפניה והתנגשה עם דופן ימין של רכבה בדופן של המשאית לפינוי אשפה. המערערת טענה כי לא הבחינה כי נהג המשאית הועף באוויר ונחת על הכביש. אף אם נקבל את דבריה אלה, ברגע שפגעה במשאית עצמה, אף אם לא היה כל נהג בתוכה, היה עליה לעצור את רכבה ולבדוק מה קרה. עם זאת, היא המשיכה בנסיעתה, חצתה את הצומת הקרוב, למרות שמופע הרמזור בו הורה "אדום" בכיוון נסיעתה עד שנעצרה על-ידי עדי ראייה לתאונה. בנסיעתה זו הפרה המערערת כללי זהירות בסיסיים וסיכנה כלי רכב וחיי אדם. ואם בזאת לא סגי, רק ביום 3.12.2008 (פחות משנה לפני המקרה דנן) היא הורשעה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. עונש הפסילה על תנאי שהיה מונף מעל ראשה לא היווה עבורה כל איום או הרתעה.

11.      עמדו לנגד עינינו גם השיקולים לזכות המערערת. שקלנו את העובדה שהיא נטלה אחריות על מעשיה, הביעה חרטה כנה ואמיתית, נפגשה עם נהג המשאית ורעייתו והתנצלה בפניו, הפיצוי הכספי שהפקידה לטובתו, היותה צעירה בגילה ומנהלת אורח חיים תקין, ההליך הטיפולי והפסיכיאטרי שעברה והמלצת ד"ר לב-רן. אף לא נעלמה מעינינו המלצת שירות המבחן. עם זאת, ולמרות כל אלה, לא מצאנו צידוק להתערבות בעונש שנגזר עליה על-ידי בית המשפט המחוזי.

12.      על-מנת לעודד את המערערת להמשיך ולהתמיד בכיוון הטיפולי בו החלה, מופנית תשומת לב שירות בתי הסוהר לרקע שלה, כדי ששיבוצה בעת מאסרה יתאים למטרה זו.

           אנו מקווים, כי המערערת תמצא את הכוחות לכיוון חיובי במבט לעתיד.